דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת י״ט:ב׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת י״ט:א׳ דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת י״ט:ח׳ »

2 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

אֵין יוֹצְאִין בְּסַנְדָּל מְסֻמָּר שֶׁסְּמָרוֹ לְחַזְּקוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁלֹּא יֵצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּאַבְנֵט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֲתִיכוֹת קְבוּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב כְּמוֹ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְכָל שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט מֻתָּר. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא רָפוּי שֶׁמָּא יִפּל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיָבוֹא לַהֲבִיאוֹ:

2 משנה תורה, הלכות ממרים פתח ↗

בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁדָּרְשׁוּ בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאָה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהַדִּין כָּךְ וְדָנוּ דִּין. וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר וְנִרְאֶה לוֹ טַעַם אַחֵר לִסְתֹּר אוֹתוֹ. הֲרֵי זֶה סוֹתֵר וְדָן כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינָיו. שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז ט "אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם". אֵינְךָ חַיָּב לָלֶכֶת אֶלָּא אַחַר בֵּית דִּין שֶׁבְּדוֹרְךָ: בֵּית דִּין שֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרָה אוֹ תִּקְּנוּ תַּקָּנָה וְהִנְהִיגוּ מִנְהָג וּפָשַׁט הַדָּבָר בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר וּבִקֵּשׁ לְבַטֵּל דְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים וְלַעֲקֹר אוֹתָהּ הַתַּקָּנָה וְאוֹתָהּ הַגְּזֵרָה וְאוֹתוֹ הַמִּנְהָג. אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹנִים בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָּדוֹל בְּחָכְמָה אֲבָל לֹא בְּמִנְיָן. בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְּחָכְמָה. אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. אֲפִלּוּ בָּטַל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ גָּזְרוּ הָרִאשׁוֹנִים אוֹ הִתְקִינוּ אֵין הָאַחֲרוֹנִים יְכוֹלִין לְבַטֵּל עַד שֶׁיְּהוּ גְּדוֹלִים מֵהֶם. וְהֵיאַךְ יִהְיוּ גְּדוֹלִים מֵהֶם בְּמִנְיָן הוֹאִיל וְכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד הוּא. זֶה מִנְיַן חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהִסְכִּימוּ וְקִבְּלוּ הַדָּבָר שֶׁאָמְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְלֹא חָלְקוּ בּוֹ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא אָסְרוּ אוֹתָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה אֶלָּא כִּשְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה. אֲבָל דְּבָרִים שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין לִגְזֹר וּלְאָסְרָן לַעֲשׂוֹת סְיָג אִם פָּשַׁט אִסּוּרָן בְּכָל יִשְׂרָאֵל אֵין בֵּית דִּין גָּדוֹל אַחֵר יָכוֹל לְעָקְרָן וּלְהַתִּירָן אֲפִלּוּ הָיָה גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹנִים: וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לַעֲקֹר אַף דְּבָרִים אֵלּוּ לְפִי שָׁעָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן מִן הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא יְהוּ גְּזֵרוֹת אֵלּוּ חֲמוּרִין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה עַצְמָהּ שֶׁאֲפִלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ לְכָל בֵּית דִּין לְעָקְרוֹ הוֹרָאַת שָׁעָה. כֵּיצַד. בֵּית דִּין שֶׁרָאוּ לְחַזֵּק הַדָּת וְלַעֲשׂוֹת סְיָג כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא כַּדִּין אֲבָל אֵין קוֹבְעִין הַדָּבָר לְדוֹרוֹת וְאוֹמְרִים שֶׁהֲלָכָה כָּךְ הוּא. וְכֵן אִם רָאוּ לְפִי שָׁעָה לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה אוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְהַחְזִיר רַבִּים לַדָּת אוֹ לְהַצִּיל רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל מִלְּהִכָּשֵׁל בִּדְבָרִים אֲחֵרִים עוֹשִׂין לְפִי מַה שֶּׁצְּרִיכָה הַשָּׁעָה. כְּשֵׁם שֶׁהָרוֹפֵא חוֹתֵךְ יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ שֶׁל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה כֻּלּוֹ כָּךְ בֵּית דִּין מוֹרִים בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים לַעֲבֹר עַל קְצָת מִצְוֹת לְפִי שָׁעָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כֻּלָּם כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה: בֵּית דִּין שֶׁנִּרְאֶה לָהֶן לִגְזֹר גְּזֵרָה אוֹ לְתַקֵּן תַּקָּנָה אוֹ לְהַנְהִיג מִנְהָג צְרִיכִין לְהִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר וְלֵידַע תְּחִלָּה אִם רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶן אוֹ אִם אֵין יְכוֹלִין לַעֲמֹד. וּלְעוֹלָם אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ: הֲרֵי שֶׁגָּזְרוּ בֵּית דִּין גְּזֵרָה וְדִמּוּ שֶׁרֹב הַקָּהָל יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ. וְאַחַר שֶׁגְּזָרוּהָ פִּקְפְּקוּ הָעָם בָּהּ וְלֹא פָּשְׁטָה בְּרֹב הַקָּהָל הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה וְאֵינָן רַשָּׁאִין לָכֹף אֶת הָעָם לָלֶכֶת בָּהּ: גָּזְרוּ וְדִמּוּ שֶׁפָּשְׁטָה בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְעָמַד הַדָּבָר כֵּן שָׁנִים רַבּוֹת וּלְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה עָמַד בֵּית דִּין אַחֵר וּבָדַק בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְרָאָה שֶׁאֵין אוֹתָהּ הַגְּזֵרָה פּוֹשֶׁטֶת בְּכָל יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְבַטֵּל וַאֲפִלּוּ הָיָה פָּחוּת מִבֵּית דִּין הָרִאשׁוֹן בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן: וְכָל בֵּית דִּין שֶׁהִתִּיר שְׁנֵי דְּבָרִים אַל יְמַהֵר לְהַתִּיר דָּבָר שְׁלִישִׁי: הוֹאִיל וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לִגְזֹר וְלֶאֱסֹר דָּבָר הַמֻּתָּר וְיַעֲמֹד אִסּוּרוֹ לְדוֹרוֹת וְכֵן יֵשׁ לָהֶן לְהַתִּיר אִסּוּרֵי תּוֹרָה לְפִי שָׁעָה. מַהוּ זֶה שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה דברים יג א "לֹא תּוֹסִיף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא לִגְרֹעַ מֵהֶן וְלִקְבֹּעַ הַדָּבָר לְעוֹלָם בְּדָבָר שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. כֵּיצַד. הֲרֵי כָּתוּב בַּתּוֹרָה שמות כג יט "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה הַכָּתוּב אָסַר לְבַשֵּׁל ולֶאֱכל בָּשָׂר בְּחָלָב. בֵּין בְּשַׂר בְּהֵמָה בֵּין בְּשַׂר חַיָּה. אֲבָל בְּשַׂר הָעוֹף מֻתָּר בְּחָלָב מִן הַתּוֹרָה. אִם יָבוֹא בֵּית דִּין וְיַתִּיר בְּשַׂר חַיָּה בְּחָלָב הֲרֵי זֶה גּוֹרֵעַ. וְאִם יֶאֱסֹר בְּשַׂר הָעוֹף וְיֹאמַר שֶׁהוּא בִּכְלַל הַגְּדִי וְהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה מוֹסִיף. אֲבָל אִם אָמַר בְּשַׂר הָעוֹף מֻתָּר מִן הַתּוֹרָה וְאָנוּ נֶאֱסֹר אוֹתוֹ וְנוֹדִיעַ לָעָם שֶׁהוּא גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יָבוֹא מִן הַדָּבָר חוֹבָה וְיֹאמְרוּ הָעוֹף מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ כָּךְ הַחַיָּה מֻתֶּרֶת שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְפָּרְשָׁה. וְיָבוֹא אַחֵר לוֹמַר אַף בְּשַׂר בְּהֵמָה מֻתֶּרֶת חוּץ מִן הָעֵז. וְיָבוֹא אַחֵר לוֹמַר אַף בְּשַׂר הָעֵז מֻתָּר בַּחֲלֵב פָּרָה אוֹ הַכִּבְשָׂה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא אִמּוֹ שֶׁהִיא מִינוֹ. וְיָבוֹא אַחֵר לוֹמַר אַף בַּחֲלֵב הָעֵז שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ מֻתָּר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא אִמּוֹ. לְפִיכָךְ נֶאֱסֹר כָּל בָּשָׂר בְּחָלָב אֲפִלּוּ בְּשַׂר עוֹף. אֵין זֶה מוֹסִיף אֶלָּא עוֹשֶׂה סְיָג לַתּוֹרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

2 אין יוצאין בסנדל המסומר שסמרו לחזקו ואפי' ביו"ט גזרו עליו שלא יצא בו וכו'. הנה לדעת רש"י במס' עירובין דף צ"ה ע"ב בד"ה ת"ק סבר זמן תפילין ומשום הצלה לא מישרי ביה טפי מן המצוה דלא תכשיט נינהו וכ"ש דזמן תפילין הוי ואיכא בל תוסיף אתא איסור בל תוסיף ומשוי עלה כמשוי עכ"ל ועיין בשו"ת שאגת אריה סי' מ"א שהקשה דא"כ למה במס' שבת אמרינן למאן דס"ל לאו זמן תפילין משום דדרך מלבוש אין חייב חטאת למה לא נאמר דאיסורא משוי למשא עיי"ש ומ"ש במ"א בזה. והנה אם נאמר דאיסורא משוי למשא היה נראה דגם באיסורא דרבנן נאמר כן דהאיסור מוציאו מדרך מלבוש ועי' במל"מ בפ"ז מהל' תרומות באין ראוי מדרבנן לענין דאורייתא ולפ"ז א"כ כל שאסור מגזירה מדרבנן יהיה כמשוי מדאורייתא משום האיסור ואין לומר דחכמים גופייהו פטרו אותו מחטאת כמ"ש ז"ל בספיקא דרבנן דהרי הוי ממילא מדאורייתא וגם בסנדל המסומר דהוי איסורא לאו משום הוצאה וא"כ נאמר דהוי כמשוי משום איסורא דרבנן ובזה לא שייך דפטרי מחטאת באיסור הוצאה דידהו דזה אין איסורו משום הוצאה וזה בלתי מסתבר לומר שעקרו בדבריהם החיוב בכל ממה שבא בדבריהם דלא נראה ממה שכתב ז"ל בקנין מדרבנן בענין קדושין עי' בסי' כ"ח באהע"ז וכיו"ב. ועי' בטו"ז או"ח בסי' ל"ד ס"ק ב' שכתב דבל תוסיף בתפילין רק מדרבנן עיי"ש. וא"כ נראה לפ"ז דגם איסור דרבנן משוי למשא. ויקשה מ"ש וי"ל דכונת רש"י רק בתפילין כן שכתב דהוי תכשיט ומלבוש בשביל המצוה. וכמו כן נאמר דהתורה החשיבה במשוי משום דאסור עליו ולא הוי כמלבוש דנפקע המצוה ונהפך כמשא ע"י האיסורא. אבל בעלמא לא שייך דאיסורא יהיה משוי למשא. ובסוגיא שם כתבתי לתרץ קושית השאגת אריה שהקשה עוד שם ובטורי אבן באבני שוהם במס' ר"ה ותירץ על כמה דרכים עיי"ש:

3 ומותר לצאת באבנט שיש עליו חתיכות קבועות של כסף וכו' מפני שהוא תכשיט וכל שהוא תכשיט מותר והוא שלא יהיה רפוי שמא יפול ברה"ר ויבוא להביאו. הנה בשיעור הוצאה בתכשיט לא נאמר בפ' הקודם שנמנה כל השעורין ונראה מאי דהוי תכשיט חשוב ולא בעי שיעור ואף דהוי תכשיט לאשה ולא לאיש או להיפוך מ"מ מקרי חשוב לענין הוצאה והיכא דלא הוי תכשיט לשניהם נראה דכל כלי הוי כשיעור עי' בפי"ח הל' י"ב זכוכית וכו' עיי"ש: ובמס' ביצה דף ט"ו משלחין וכו' ולא סנדל המסומר אמר אביי סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו אסור לנעלו משום מעשה שהיה וכו' ועי' בתוס' יו"ט שם שמתמה למה לא כתב רבינו שאסור לנעלו עיי"ש ובמס' שבת ס' ע"ב לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל מבית לבית אפי' ממטה למטה וכו' וזה הביא הרי"ף ורבינו לא כתב מזה כלום: לכאורה היה נראה לפי מאי דאי' בסוגיא שם דלא אסרו אלא דומיא דמעשה שהיה דוקא בכנופיא דאסירי במלאכה ולחזק ולא לנוי כמ"ש רבינו שסמרו לחזקו וטעמא בעי ובכל הגזירה למה נגזרה אם מחשש סכנה שלא תבוא בכזה א"כ למה דוקא דומיא דשם ובאלה התנאים ובירושלמי מקשים כן דאי' שם ולא בשעת השמד גזרו מכיון שעבר השמד יהא מותר לא עמד בי"ד וביטל וכו' ועי' בקרבן העדה שם ראיה לדעת רבינו בפ"ב מהל' ממרים מזה עיי"ש ובירושלמי שם מקשינן אפי' בחול נמי עיי"ש אבל לפי הבבלי אין בי"ד וכו' שייך אלא דומיא שהיה הגזירה אבל במאי שלא נגזרה בבטל הטעם שאין בי"ד אחר יוכל לבטל מ"מ על מה שלא היה נגזר אף דמסברה הוי שוה מ"מ אין בי"ד וכו' לא שייך בזה אמנם יקשה להבין למה לא גזרו אז על כל כנופיא ועל כל סנדל וצריכין לומר שלא גזרו אלא לזמנם אז וכפי שהיה ואפ"ה צריך בי"ד לבטל: והנה בסוגיא אמר שמואל שלפי הגזירה וכו' נהפך סנדלו של אחד מהן כסבורין הן אחד יצא וראוהו אויבים וכו' ר' אילעי בן אלעזר אמר במערה היה יושבים ושמעו קול מעל גבי המערה וכו' רמי בר יחזקאל אמר בביהכ"נ היו יושבים ושמעו קול מאחורי ביהכ"נ וכו' ובתוס' בד"ה ושמעו קול מעל גבי מערה קול של סנדל המסומר עכ"ל וכן נראה לרמי ב"י שמעו קול סנדל מאחורי ביהכ"נ וא"כ לשמואל שהיה הסכנה אז במערה וא"כ דומיא דשם לגזור לנעול בבית ג"כ אבל לר"א ב"א ולרמי ב"י היה חוץ למערה או לביהכ"נ דומיא דשם לגזור רק מחוץ לבית עם כל זה יקשה דברייתא מפורשת לא יטייל וכו' הנ"ל גם בפי' משניות כתב רבינו שהיה שומעין קול המון מבחוץ והיו דוחפין זה את זה בסנדליהן עיי"ש וא"כ מהאי טעמא גם בבית יהיה אסור כמעשה שהיה: ואולי י"ל דלכאורה ממשנה נראה דרק לא יצא לחוץ ובברייתא לא יטייל אפי' בבית וכן נראה ממשנה ספ"ק דביצה דמשו"ה אין משלחין ביו"ט כדדייק אביי שם ונראה כמ"ש דתליא האיך היה המעשה אם בבית אם בחוץ והנה היה נראה דאם היה בבית כנראה לפי הברייתא וא"כ כיון שלא אסרו אלא כמעשה שהיה א"כ לחוץ יהיה מותר דסכנה היה בבית אז וא"כ בלחוץ שאל יצא אשמעינן מאי דס"ד דמותר וגם י"ל דלא אזלינן ממה באה הסכנה אם מבחוץ או מבית אלא דהריגה היה בבית וא"כ בלחוץ יהיה מותר אפ"ה אשמעינן דאסור וי"ל משום דמחוץ באה גרם הריגה וא"כ אסור אף לחוץ ומכ"ש בבית ומשנה וברייתא בלתי סותרין ורבינו נקט כלשון המשנה:

2 שבת פתח ↗

וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב סָפְרָא: לָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא — אֵינוֹ חַיָּיב חַטָּאת. מַאי טַעְמָא? — דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ עֲבִידָא.

2 ביצה פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: סַנְדָּל הַמְסוּמָּר אָסוּר לְנׇעֳלוֹ וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אָסוּר לְנׇעֳלוֹ — מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ — מִדְּקָתָנֵי: ״אֵין מְשַׁלְּחִין״, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, הַשְׁתָּא לְטַלְטוֹלֵי אָסוּר, מְשַׁלְּחִין מִבַּעְיָא?

« דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת י״ט:א׳ דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת י״ט:ח׳ »